אמיר: בטאי צ'י אתה מלמד בעצם תקשורת, דיאלוג גופני, ומתמקד בעבודת זוגות. אם היה בא אליך זוג שרוצה לפתור את המחלוקות ביניהם ולייצר חיים הרמוניים, מה היית אומר להם?

דבר ראשון הייתי שואל על המגע המיני ביניהם, שהוא תמיד שיקוף של היחסים ביניהם. כי זה המקום שמחדד את כל הבעיות – אם הם רוצים לדבר על זה, כמובן.
אבל לפני כן, השאלה הראשונה והחשובה ביותר היא אם הם רוצים להיות ביחד או לא? לברר אם הם מעונינים באמת לפתור את הבעיות שלהם. כי אם לא אז חבל על הזמן.
ואז, כמו בטאי צ'י, הדיאלוג הגופני מראה לנו את כל מה שצריך. והדיאלוג הכי לוחץ זה המגע המיני בין בני הזוג.

מה קורה שם?

כל הבעיות בין בני זוג מתחדדות שם, כי זה המקום הכי טעון רגשית. הגוף (או הדיאלוג הגופני) הוא כמו ראי. כל בעיה שיש, משתקפת בו – אם אתה יכול לראות את זה. אבל כמובן שזה קשור גם הרבה להתניות, לדרך בה החברה מתייחסת למגע המיני.

אולי תפיסות העבר, דברים שהם שמעו מהוריהם?

כן, דברים שהם שמעו מחברים, ראו בסרטים ובטלוויזיה. המגע המיני אמור להיות מפגש אינטימי בין בני הזוג. אבל הוא הפך למקום בו הגבר (וגם האישה בדרכה) מתרכז בעצמו, דוהר לקראת מטרה. אז אי אפשר שלא יווצרו משקעים. אם תשאל זוגות, הרבה פעמים הגבר יאמר שהמגע המיני מצוין והאישה תגיד: "על הפנים".
אז זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, איך ליצור מגע אינטימי שם!

איך?

בוא נדמיין שאנחנו זוג שהולך לראות את השקיעה בחוף נחשולים. אנחנו יושבים על החול. אני מחבק אותך או נותן לך יד ואנחנו מסתכלים ביחד על השקיעה.
כשאני נותן לך את היד (ניצן לוקח את היד שלי), אני לא מתחיל ללחוץ על היד שלך או לעסות אותה בלהיטות, אלא אני ביחד איתך. אני לא רץ לאנשהו, אין לי מטרה, אנחנו פשוט נהנים ביחד.
עכשיו אני רוצה להכניס את אותה 'תחושת ביחד' לתוך המגע המיני, כלומר, כשהגבר נכנס אל האישה, אנחנו נוכחים שם ביחד, בלי לרוץ לאף מקום. זה הדבר הכי חשוב, לייצר מצב של ביחד.

רגע, סתם להיות שם בלי לעשות כלום?

כן. לפחות עד שנרגיש נינוחים בתוך המצב הזה; שזה בהחלט לא קל, במיוחד בהתחלה, מכיוון שהדחף לספק את עצמנו כמה שיותר מהר הוא מאוד חזק.

מהו המצב המנטאלי של להיות ביחד?

במצב אינטימי כזה אנחנו רוצים להיות נינוחים. בלי לחשוש, בלי להתאמץ, בלי להעמיד פנים, בלי להתחיל לחשוב ולפנטז על אחרים או אחרות – פשוט להיות ביחד.
לא קשה להרגיש את זה: נניח עכשיו, כשאנחנו מדברים, אני ישר שם לב אם אתה מקשיב לי או שהראש שלך עסוק במקום אחר. כי אם הראש שלך עסוק במקום אחר זה ברור לגמרי. וגם אם אני לא מרגיש את זה במודע, בתת מודע אני ארגיש שאתה לא איתי, והאנרגיה בינינו תהיה שונה.
אז אנחנו רוצים להיות נוכחים ביחד בלי לדהור קדימה בזמן המגע המיני.
תעשו את זה חודש חודשיים ותראו מה יקרה...
הרי בסופו של דבר זוהי בת הזוג שלי! היא לא סתם מישהו שאני פוגש ברחוב, אלא אדם שאני חולק איתו את החיים. אז אני רוצה ללמוד להיות איתה באמת.
ובכלל, הבית – או התנאים בבית – מייצגים את המרכז שלי. אני יוצא ותמיד חוזר, הולך לעבודה וחוזר הביתה. זה המרכז ממנו אני יוצא ואליו אני חוזר. וכשהבית בקונפליקט, או כל אחד חי את החיים שלו בנפרד, זה בעצם שיקוף של המצב שלי, של החיים שלי. בית בקונפליקט מראה שאני בקונפליקט.
נניח שאני הולך לעבודה ועברתי יום קשה. הבית זה המקום שתומך בי ומזין אותי, זה המקום שבו אני אמור להתחדש. אם אין הרמוניה בבית אז מאוד קשה לתפקד. כי תמיד אהיה מותש.

אז אנשים לא ישנים רגוע בלילה ונמצאים בלחץ.

יותר מזה, אם אני בקונפליקט, לא מרוצה ממה שיש ולא מקבל את מה שאני צריך, אז אני מתחיל לחפש את זה במקומות אחרים.

אז מה עושים? עכשיו אני רוצה ללמוד להיות ביחד עם בת זוגי ועד עכשיו התרגלתי לחיות אחרת, להתנהג אחרת, איך פתאום זה קורה, מה התהליך?

בוא נבחן את זה דרך הגוף.

גם לגוף יש את התבניות שלו – נניח עכשיו אני הולך לעשות אהבה עם אשתי ועד היום כל הטרדות והאמונות שלי הגיעו יחד איתי. איך אני משאיר את הכול מחוץ לדלת?

כל אחד חווה רגעים אינטימיים פה ושם. למשל אנחנו יושבים במסעדה ושותים כוס יין, מסתכלים אחד על השני וצוחקים מבדיחה משותפת. אלו רגעים אינטימיים שאותם אני רוצה להכניס לתוך המגע המיני.

אתה מציע לחשוב על סיטואציה כזו שהיתה פעם בעבר, שהרגשתי בה טוב.

לא! אני רוצה להבהיר מה זו אינטימיות בחוויה האישית שלך. אני לא רוצה להכניס משהו מן העבר או לתת לך משימה. לאינטימיות אין מטרה. ברגע שיש לי מטרה אני לא יכול להיות באינטימיות עם מישהו.
לא הייתי יכול לדבר איתך ככה עכשיו אם הייתי מוטרד ממשהו. כי אם הייתי מוטרד, או הייתי רוצה שבסוף השיחה הזו תשלם לי 1,000 ₪, אז הייתי מדבר אחרת; הייתי מנסה לשכנע אותך, או להשיג ממך משהו.
כשאין לי אינטרס אני יכול לדבר חופשי ואתה יכול להקשיב חופשי, ללא אינטרס. חשוב להבין את המצב הזה של חוסר אינטרס, ולהיות בו וליישם אותו בתוך המקום שהוא הכי גדוש באינטרסים – באקט המיני עצמו.

וכדי ליישם את זה אני צריך להקשיב לבת הזוג שלי או להבין אותה?

לא, אתה לא צריך כלום. כי אם אתה צריך משהו זה אינטרס. יש פה שני גופים שנמצאים ביחד ברגע זה ולא הולכים לאף מקום, ואני לא מכניס לסיטואציה הזו מחשבות על מה שצריך או לא צריך לעשות. ותוך כדי כך, יתחילו לקרות דברים. זה כמו לעשות ריסטארט למחשב, לסגור ולהתחיל מהתחלה.

עם מחשב זה קל, אבל האדם הרבה יותר מורכב.

כמובן שזה יעורר הרבה דברים, אבל תהיה קומוניקציה כי נתחיל מנקודה אמיתית יותר. אם אני אפסיק להתחמק ובת זוגי תפסיק להתחמק, ונרשה לעצמנו להיות פגיעים וישרים יותר, זה ישפיע לא רק על המגע המיני עצמו, אלא גם על טיב היחסים שלנו. אבל כמובן שזה תהליך, זה לא קורה בבת אחת.

אז הזוג חוזר אליך לשיחה לאחר חודש-חודשיים ועדיין הם לא מחוברים. כמה זמן לוקח תהליך כזה?

לא יודע. כמה שייקח.

איך אנשים יודעים שהם נרגעו? בתוך החיים שלהם?

איך אתה יודע שאתה נרגע? זה ברור, אתה מרגיש את זה, יודעים ישר, יש הבדל בחיים היומיומיים ואי אפשר שלא להרגיש בהבדל.

אם זה פתרון כל כך קל, אז למה זה כל כך קשה?

בארי לונג אמר פעם "אני לא אמרתי שזה קל, אמרתי שזה פשוט." הבעיה היא שאיבדנו את הפשטות שלנו והפכנו למסובכים. פשוט לא עולה על דעתם של האנשים שאפשר להיות בלי לרוץ קדימה. כי החברה שלנו בנויה על כך שאתה צריך תמיד להתקדם, להצליח. אנשים הם תלויי מטרה, הם שכחו איך להיות נוכחים. הדחף לרוץ קדימה הוא כמעט בלתי נשלט.

זאת לא רק המטרה ביחסי מין, להגיע לסיפוק, אלא מטרה להגיע להרבה מטרות אחרות.

כן, כי אם אתה רוצה עוד מיליון שקל בבנק, זה לא שונה בהרבה מסקס. למה? כי סקס תמיד רוצה להגיע לאנשהו ואהבה זה להיות פה עכשיו.

גם במקום העבודה יש לי מערכת זוגית עם הבוס שלי.

זה כבר נושא אחר. כל המערכת שלנו בנוייה ככה. שאהיה כל הזמן בדרייב להגיע לאנשהו ואף פעם לא להיות נוכח. החברה שלנו מבוססת על מרוץ העכברים הזה. אבל לפחות שבבית שלי זה יהיה אחרת!

או קיי, אתה אומר שאנשים כל הזמן שואפים לאיזו מטרה. אז הם צריכים לוותר על זה?

כן, לפחות במערכות היחסים שלהם הם צריכים לוותר. אבל גם בחוץ לא יזיק לוותר מדי פעם; כי הריצה התזזיתית הזאת קדימה היא לא רק באקט מיני, היא מצב תודעתי שבו נמצאת כיום החברה המודרנית – אני כל הזמן שואף למשהו, והחברה מעודדת את זה: אתה תקבל פרס כשתגיע לשם.

כמו החמור ששמים לו את הגזר עם מקל מול העיניים והוא מנסה להשיג אותו.

כן, אני מוכרח לוותר על הגזר הזה. ובמיוחד בדיאלוג הזוגי. הריצה התזזיתית אחרי מטרות היא מעין דחף מיני שעבר טרנספורמציה או עיוות.

או קיי, אני רוצה לומר לאנשים שיש דרך אחרת לחיות. תוותרו, תעשו סקס בלי לנסות להגיע לאנשהו ואז כל החיים שלכם יסתדרו. תוכלו להיות שלמים עם עצמכם...

לא הייתי אומר את זה כך. הייתי אומר, אני מציע לכם משהו, תנסו ותראו מה יהיה...
אולי הם ינסו ויקלטו שהם בעצם לא רוצים להיות ביחד ומעדיפים להיפרד?

השאלה היא איך אתה גורם לאנשים שרצים כל הזמן קדימה להבין שיש דרך אחרת במקום לרוץ?

השאלה היותר חשובה היא מה האנשים האלה רוצים? הזוג התיאורטי שהגיע אלי, בא כי יש לו בעיה, הם סובלים. אז הם באים לשאול מה אפשר לעשות? זה הטריגר – הסבל שלהם.

אבל יש גם הרבה אנשים שלא שואלים את השאלה הזאת והם יקראו את הטקסט של השיחה. אני מחפש את הנקודה שתשפיע על האנשים? את הגזר שימשוך אותם.

זו בדיוק הנקודה אין כאן 'גזר' – אי אפשר להכריח אנשים לעשות משהו בניגוד לרצונם; הם יפעלו רק אם הם שומעים אמת בדברים, אם הם אומרים: "וואלה, יש משהו בדברים האלה".

אז אתה אומר שאם אתה אוהב את בת או בן הזוג שלך ורוצה לחיות איתו חיים טובים יותר – להגיע הביתה לקבל חיבוק ולהרגיש שזה הבית שלך – צריך להשאיר את המטרות מחוץ לדלת.

מוכרחים. כדי לקיים מערכת יחסים בריאה אני חייב להפסיק להגן על עצמי, להפסיק לחיות בעולם נפרד. רק אז המערכת הזוגית תתחיל להתנקות מהמטענים הרגשיים שמכבידים עליה. וכשזה יקרה, תהיה ביננו תמיכה הדדית: כשנצא לעבודה, אל העולם, ונעשה את מה שאנחנו עושים, בן/בת הזוג יתמוך בנו ולא יכביד עלינו.
כשיש לי תמיכה בבית – שהוא בעצם המרכז שלי – אני יכול לפעול בנינוחות וביעילות בעולם שבחוץ. ויותר מזה, אם זוג כזה לוקח על עצמו פרוייקט משותף, האנרגיה שלהם יכולה להזיז הרים.





אמיר דרורי מנהל את המרכז לאסטרטגיה עסקית ויועץ עסקי למנכ"לים. חוקר, לומד וחי פעילויות ואסטרטגיות עסקיות של חברות ומתרגל טאי צי מזה שנים רבות.